החלטה בתיק מ"ת 5895-03-12 - פסקדין

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם, תרא טאעון (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, עבירה לפי סעיף 7(א)+ 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש] התשלג 1973.

בהתאם לכתב האישום,ביום 26.2.12 נראה המשיב על ידי שני סיירי ביטחון של עיריית חיפה (להלן: " הסיירים") שהוא מתכופף ליד רכב חונה, ברחוב טבריה בחיפה. הסיירים התקדמו לעבר המשיב שהחזיק בידו שתי כפפות לבנות. משהבחין המשיב בסיירים הוא ברח בריצה. בבריחתו הוא נתקל בשרשרת ברזל שחסמה חנייה לרכב ונפל. בתוך הכפפות שהיו עם המשיב נתפס סם מסוכן. בכפפה אחת נמצא 47.256 גרם נטו של סם מסוכן מסוג הירואין. בכפפה השנייה נמצא סך של 46.856 גרם של סם מסוכן מסוג הירואין. כך שבסך הכל החזיק המשיב במשקל כולל של 94.112 גרם נטו של סם מסוכן מסוג הירואין, זאת שלא כדין וללא היתר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

המבקשת,הפנתה לעיקרי טיעון שהגישה בעניינו של המשיב, בהם היא פירטה את עיקר הראיות. בכלל זאת הודעת הסיירים שתפסו המשיב ואת מציאת כפפות הסמים בקרבת המקום; דוחות השוטרים שהגיעו למקום וכן חוות דעת מעבדה אנליטית לפיה המדובר בסם מסוג הירואין.  לגישת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב, מקימים חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. עילת המעצר מתעצמת בהתחשב בכמות הסמים הגדולה שנתפסה עם המשיב, וכן בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב אשר בעברו שני מאסרים בגין עבירות של סמים ואלימות, וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי של 7 חודשים בני הפעלה בגין הרשעתו בעבירת סמים.  לנוכח האמור לגישת המבקשת אין בנסיבות העניין מקום לבחון אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר ויש להורות על שחרורו.

בא כוח המשיב, הסכים מהבחינה העקרונית לקיומן של ראיות לכאורה אם כי טען לחולשתן. כך נטען כי על אף טענת הסיירים כי המשיב נפל בזמנן מנוסתו, אין סימנים על גופו שיעידו כך. שנית כי נעשה דו"ח הובלה והצבעה רק לאחד מהסיירים ולא לשניהם, דבר העולה לכדי מחדל חקירתי. שלישית כי דוח ההובלה וההצבעה נערך לאור יום בעוד המקרה אירע בשעת חושך דבר שיש בו לפגום בכוחו של דוח ההובלה וההצבעה. רביעית כי גרסת המשיב לפיה הסמים נמצאו במרחק של 20- 30 מטר ממנו לא נבדקה, ולא נערך למשיב דו"ח הובלה והצבעה וכן לא נערך עימות בינו לבין הסיירים לנוכח הסתירות שעלו. חמישית כי דרך בריחת המשיב המתוארת הינה תמוהה שכן הייתה למשיב ההזדמנות לברוח במסלול אחר שהיה מביא ככל הנראה להימלטותו. שישית, בהתאם להודעתו של הסייר אמיר האשם הוא אמר כי הוא מסר את החבילות שהיו ריקות מכל תכולה דבר שיש בו לפגום בשרשרת הסם. שביעית כי הסיירים לא שמרו על טביעות אצבע וככל הנראה הרימו החבילות שידיהם חשופות. לנוכח ככל האמור ובהתחשב במחדלים שליוו התיק ביקש בא כוח המשיב לבחון אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר.

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה

לאחר בחינת הראיות שנפרסו בפני אני קובע כי נמצאו ראיות לכאורה, שיש בהן לתמוך באמור בכתב האישום.

כלל ההשגות שהועלו על ידי בא כוח המשיב אין להם מקום בשלב זה של ההליך ומקומם להיות נדונים בשלב בירור האשמה.

מהראיות לכאורה, ובהתאם להודעותיהם של הסיירים אמיר האשם ודניאלי ישראלי, עולה כי בזמן סיור ברחוב טבריה שבחיפה, הם הבחינו במשיב מתכופף לעבר רכב, והסיירים חשדו כי הוא מתכוון לפרוץ לרכב. לאחר שהסיירים החלו לפנות לכיוונו והמשיב הבחין בהם, הוא החל לברוח לכיוון רחוב מסדה. הסיירים הבחינו שהמשיב מחזיק בשתי כפפות לבנות נפוחות. בהמשך המשיב נפל ושתי הכפפות נפלו לו מהיד. בהתאם להודעת הסיירים בתוך החבילות וכמשתקף מהם, נראה כי הן הכילו זרגים בצבע ירוק, שבהמשך נמצאו כמכילות סמים מסוג הירואין.[ראו הודעת אמיר האשם מיום 26.2.12 ו- 29.2.12; הודעת דניאלי ישראלי מיום 26.2.12 ו- 24.2.12].

אם כך עולה לכאורה כי הסיירים ראו את המשיב בורח, שהוא מחזיק בידו כפפות לבנות, שבהמשך נמצא באותן כפפות סמים מסוג הירואין. מכאן עולה לכאורה כי המשיב החזיק בסמים מסוכנים ובכך הוא מקיים לכאורה העבירה המיוחסת לו.

לא ראיתי בהפניות של בא כוח המשיב כמחדלים שיש בהם לפגוע בצורה כלשהיא בהגנת המשיב או לכרסם בראיות לכאורה כנגד מרשו. ככל שטענת בא כוח המשיב, באו לסתור האמור על ידי הסיירים ולהציג גרסתם ותיעודם כשקרית, פתוחה בפניו הדרך לעשות כן בהליך בירור האשמה. יוזכר כי ההלכה היא שבשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים, כך נפסק:

"כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים כל שעל בית המשפט לבחון הוא האם קיימת תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר כי אם בחינת הכוח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. ראיות לכאורה להוכחת האשמה הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, ותוך קביעת אמינותן ומשקלן - יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס כיום לא יוכל - גם לאחר "עיבודו" בעתיד והעברתו בכור המבחן של ההליך הפלילי - להקים תשתית ראייתית אשר יש סיכוי סביר שניתן יהא לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי אין מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה ועל כן אין מקום למעצרו עד תום ההליכים (ראו למשל: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996); בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.11.2005))."[בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (14.2.08)].

כללו של דבר, לאחר בחינת הראיות לכאורה הקיימות כנגד המשיב, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה בעלות עוצמה, ומספקות לצורך מעצר המשיב עד תום ההליכים.

עילת מעצר ובחינת חלופה למעצר

עבירות של סמים, והנמנות של עבירות הפצת הסמים, מקימות חזקת מסוכנות מכוח הוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

"מסוכנות זו נלמדת ממאפייניהן של עבירות אלה ובכללם הנזק הרב לחברה הטמון בנגע הסמים, הפיתוי לעסוק בעבירות אלה נוכח השכר הרב בצידן, והעובדה כי מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא נדרשת בהכרח יציאה מהבית... מאפיין משמעותי נוסף נוגע לעובדה שפעמים רבות מעורבים בעבירות אלה גם אנשים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי... ויתכן שאף מן העובדה כי הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים נראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת חפץ ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום."[בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2011)].

לנוכח זאת נקבע, כי שחרור נאשמים בסחר בסמים לחלופת מעצר יעשה אך במקרים חריגים [ראו : בש"פ 6985/10 יעקב עזרא נ' מדינת ישראל ( טרם פורסם, 6.10.10)]. כך לדוגמא, מקרה והמדובר בגיל צעיר או עבר נקי [השוו: בש"פ 8955/08 סימן טוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.11.2008); בש"פ 981/05 בחיץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.2005)]. המשיב אינו עונה על אף אחד מחריגים אלו.